איך פתאום מסתיימת שנה?

ואני בכלל לא מוכנה…

לא לחשבון נפש… גם לא לחשבונית

על מה שעשיתי, או לא עשיתי, בשנה החולפת…

למה צריך לסכם?

הרי בכל זאת מדובר בחג אחד של 3 ימים

והמון המון אוכל…

אני מעדיפה להתייחס אל כל יום בחיי כראש השנה..

מזמינה את עצמי כל יום לברוא מחדש מציאות מיטיבה…

לפעמים מצליחה.. לרוב מתנהלת בתוך מציאות נתונה…

מה זה הזמן הזה שעבר?

ולמה אני צריכה את המעבר?

אני שואלת,  ואז…

הולכת לספר הספרים… התנ”ך

חיפשתי את המילה זמן בתורה…

לא מצאתי…

מצאתי את המילה זמן בפעם הראשונה בתנ”ך בספר קהלת

“לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם…”

קהלת אומר לי שיש גם זמן וגם עת

לכל זמן – זמן יש לכולנו, כל הזמן…

עת יש לכל חפץ – למה שהנפש שלי חפצה…

נרגעתי…

בין סוף אלול תשע”ו לאלול תשע”ז,

היה זמן – הימים, השעות והדקות שעברו עלי

וגם עת – אותם שברירי שניה, שתפסתי בזמן

ובאמצעותם יצרתי מציאות חדשה…

זה מאד מרגיע לחשוב שלא כל הזמן

צריך להיות עת

יש הרבה זמן ומעט עת…

אני רוצה לאחל לנו, בשנה החדשה

להבדיל בין זמן לעת…

ולתפוס את העת – הזמן הנכון

לצמיחה, שגשוג והצלחה

שנה מבורכת לכולנו..

יעל

2 תגובות

  1. יעל עיני הגב

    מקסים.
    ואפרופו זמן ועת, אז בריאת העולם מיוחסת לכ”ה באלול ולמעשה עד בריאת המאורות ביום השלישי, לא היה זמן. כי רק ביום השלישי אלהים הבדיל בין היום לילה ונאמר על יום אחד (או משהו כזה).
    וחשוב לשים לב להבדלים בין זמן לבין עת.

    תודה.

השארת תגובה