אתמול השתתפתי בפסטיבל “הקהל”
זה פסטיבל שמתקיים אחת לשנה בחול המועד סוכות ויש בו המון הרצאות
בתום כל הרצאה המנחים מותירים לקהל זמן לשאלות
בכל ההרצאות שבהן הייתי, הקהל בחר, באופן בולט, להגיב ופחות לשאול שאלות
לאנשים חשוב שאנשים אחרים ידעו מה דעתם בנושא ולא באמת מנצלים את הזמן לשאלות…
היום בבוקר נסעתי ברכבת, מולי ישבו אבא ובן שנסעו לטיול של חג בעיר הגדולה..
הנסיעה ארכה 40 דקות ולאורך כל הדרך הילד לא הפסיק לשאול שאלות
ולא יכולתי להתעלם מההבדל התהומי בין אתמול להיום… לא יכולתי שלא לשאול את עצמי את השאלה:
מה קורה לנו במעבר בין הילדות לחיים הבוגרים שאינו מאפשר לנו להמשיך ולשאול שאלות?
כשיש לי שאלה, וכשאני רוצה ללמוד את הסודות הגלומים בנושא שאותו אני חוקרת,
אני הולכת אל התנ”ך וחוקרת אותו בכלים של NLP, כלים שמאפשרים לי לבדוק איך כתוב הסיפור…
ואז מצאתי:
הפעם הראשונה שנשאלת שאלה בתנ”ך, היא כאשר האדם ואשתו מתחבאים אחרי שאכלו מעץ הדעת
השאלה הראשונה בתנ”ך נשאלת על ידי אלוהים, ששואל את האדם:
ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.
כלומר השאלה הראשונה היא של אלוהים, והתוכן שלה מבקש לדעת על האדם שהלך לאיבוד בתוך המעשה שלו
ואלוהים שואל אותו איכה? איפה אתה?
מי היה רוצה לענות על השאלה הזאת? איך עונים על השאלה הזאת? למה אלוהים שואל דווקא אותה?
הרי ברור שאלוהים יודע בדיוק איפה נמצא האדם, אז למה דווקא איכה? אני הייתי שואלת שאלות אחרות…
אני ממשיכה לבדוק ולשאול… מתי בפעם הראשונה בתנ”ך מופיעה המילה שאלה?
היא אינה מופיעה כלל בתורה… בפעם הראשונה היא מופיעה בספר שופטים, פרק ח’ פסוק כד’
בתורה מופיעים האותיות ש.א.ל.ה בהקשר של שאול, דהיינו גיהינום, בראשית לז’ :
לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו.
יעקב מסרב להתנחם על מות בנו יוסף והחוויה שלו היא חוויה של גיהינום.. מעניין
השאלה הראשונה מופיעה בגן העדן… והמילה שאלה מופיעה לראשונה בהקשר של גיהינום רגשי…
השאלה שעולה לי עכשיו: האם יש קשר בין הדברים ואם כן מה הקשר?
המשכתי לבדוק: מתי בפעם הראשונה מופיע בתנ”ך הפועל שאל?
באותו סיפור בדיוק… כמה פרקים אחר כך, בראשית, מג’ :
ז וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל-הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד-לוֹ,
בני יעקב חוזרים ממפגש עם האח שלהם יוסף, ומדווחים ליעקב על השיחה עם הנסיך המצרי
כלומר בפעם הראשונה שמופיע הפועל שאל הוא בהקשר של חיפוש הבן האובד אחר שלומם של אביו ואחיו…
מה כל זה אומר לי? מה אני יכולה ללמוד מזה ביחס לשאלה שלי: מדוע עם הזמן אנחנו ממעטים לשאול שאלות…
נזכרתי בספר מקסים שכתב פרופ’ אסא כשר: “ספר קטן על משמעות החיים”
ועל סיפור מיוחד על רוכל שהיה עובר בעיירות ושואל: “מי רוצה לקנות סם חיים”?
במיוחד ריתק אותי ההסבר של אסא כשר: “שאלת משמעות החיים היא שאלה מיוחדת.
הרוכל גלילי בא לעורר אותה כדי להשיב עליה. בליבו, הוא בעל השאלה ובעל התשובה…
במילים “מי רוצה לקנות סם חיים?” הוא מזמין את השומע לתהות בינו לבין עצמו,
האם הוא רוצה לקנות “סם חיים”, האם הוא רוצה להיות בעליו של “סם חיים”.
ואני, מה לימד אותי התנ”ך על כוחה של השאלה? על האבדן האנושי של היכולת לשאול?
מתחשק לי נורא לתת לכם ולעצמי תשובה… אבל אני מוטמעת עמוק בעולם ה-NLP
שהוא כלי טיפולי סקרני, המבוסס מאד על שאלת שאלות ודרכן היכולת שלנו לגלות את עצמינו..
אבל אולי כדאי לי, לעת עתה, להשאיר את השאלות פתוחות, ללא מענה…
מה אתם אומרים?
חג שמח
שלכם באהבה
יעל
היי יעל,
תודה על השיתוף.
אני מודה שלא ירדתי לסוף דעתך לגבי אובדן שאלת השאלות.
אם תעייני במפרשים של התנ”ך תוכלי לראות שכל פירוש נוצר כתוצאה משאלה שנשאלה. גם לימוד הגמרא כולו מבוסס על שאלת שאלות. יתירה מזו, כל העברת המסורת ביהדות מבוססת על שאלת שאלות. ” כי ישאלך בנך מחר… י. מה שכן אני מסכימה איתך זה שיש לאנשים פחות סבלנות להקשיב לאחר ואז בחיים היומיומיים הם פחות שואלים שאלות כדי להבין את האחר. יותר שואלים למה דברים לא נעשו כמו שהם חושבים.. כך שהבעיה נעוצה ביכולת להקשיב. שאלת שאלות היא פועל יוצא של היכולת להקשיב. כך נראה לי.
בהערכה רבה, רחל
רחל אהובה
התקשורת הראשונה בין הבורא לאדם היא השאלה: איכה?
עם הזמן התקשורת בין בני האדם הפכה ליותר ויותר שיח ללא סימני שאלה…
וזה אבדן גדול
כי אם נתרגל, ולו במעט, בשיח שלנו יותר שאלת שאלות נאפשר זה לזה
לברוא עולם קטן שיש בו עומק ועניין
שנה טובה
יעל