בשבוע שעבר הבת שלי סיימה קורס קצינות בחיל האוויר, היה טקס מרגש במיוחד…
ליבי התרחב לראות את הילדה שלי שהתגברה על כל כך הרבה תקרות זכוכית כדי לממש את הפוטנציאל שלה…
אותו פוטנציאל שהרבה אחרים ראו והיא לא…
חשבתי גם עלי, בתחילת הדרך, וגם בימים אלו, האם אני באמת מודעת לפוטנציאל האמיתי שגלום בתוכי? מה מאפשר לי לממש אותו ומה מעכב אותי…
כשיש לי שאלה אני הולכת אל ספר הספרים
וחוקרת את התנ”ך בכלים של NLP
והשבוע כמו במטה קסם הזדמנה לי פרשת השבוע, פרשת וירא, זו פרשה שעוסקת הרבה במה שאנחנו רואים (בטעויות האופטיות שלנו)
במה שאנחנו יראים (ממה באמת אנחנו פוחדים)… ובאמונה…
וכשחקרתי את עניין הפוטנציאל לא יכולתי שלא להתחבר אל שרה
האישה הזאת שעומדת להיות האם הראשונה שלנו
כשאנחנו פוגשים אותה לראשונה, מספרים לנו: בבראשית פרק יא’:
ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד.
איך קורה המהפך הזה? איך אישה עקרה הפכה לאם הראשונה?
מה שרה יכולה ללמד אותנו על מימוש הפוטנציאל שלנו?
עצם היותנו בני אדם זה מגבלה
והשאלה היא איך אמונה יכולה לאפשר לנו להתגבר על המגבלות שלנו?
איך הכניסה למרחב האמוני שהוא נטול עובדות יכולה לסייע לנו לראות מעבר למגבלות שלנו? לממש את הפוטנציאל שלנו?
ובפרשת השבוע מצאתי פסוק אחד שמגלם בתוכו, לדעתי, תשובה מופלאה..
בראשית פרק יח’
טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
המלאכים שאותם רואה שרה כאנשים מבשרים לאברהם כי יוולד לו בן משרה אשתו, ושרה שומעת ולא מאמינה:
יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.
יש כאן עובדות שאי אפשר להתכחש להן והתגובה של שרה שהיא צוחקת בקרבה, לא מאמינה, ואת חוסר האמונה שלה היא מבססת על עובדות שתחילה קשורות בה, אחרי בלותי, ובבן זוגה שהוא זקן.
מימוש של הפוטנציאל האנושי נתון בין שני קטבים:
האחד – האמונה היכולת שלנו להאמין שאנחנו מסוגלים לממש את הפוטנציאל שלנו בכל רגע ובכל גיל
והשני – העובדות בשטח, המון אנשים לא ממשים את הפוטנציאל שלהם כי הם נכנעים לעובדות.
אז מה מלמדת אותנו שרה?
שרה מלמדת אותנו כי בדרך למימוש הפוטנציאל הגלום בתוכנו אנחנו משתמשים בעובדות על מנת להתגבר על הפחד הגדול ביותר שלנו..
תחילה אכן שרה צוחקת בקרבה, היא משתמשת בעובדות על מנת לקעקע את הפוטנציאל שלה, אבל אחרי שאלוהים מבקש מאברהם לברר את העניין הזה איתה, שרה מלמדת אותנו:
ברגע הראשון אנחנו צוחקים, בשנייה שבה מישהו אומר לנו שאנחנו יכולים להגיע הרבה יותר רחוק ממה שאנחנו חושבים, אנחנו כמו שרה מכחישים, לא יכול להיות שאנחנו יכולים..
אבל רגע אחד אחרי ההכחשה מגיע רגע האמת, שרה בוחנת עם עצמה, האם באמת אני לא מאמינה? ואז ברגע של כנות מרהיב שרה מודה זה לא באמת היה צחוק אלא יראה אני פשוט פוחדת…
שרה מגלה לנו את האמת העצובה על היכולת האנושית לממש את הפוטנציאל שלנו
אמת שנוסחה בצורה מופלאה ע”י הסופרת מריאן וילמסון בספרה, “בחזרה לאהבה”:
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו – שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו – איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת – איזו זכות יש לך לא להיות? אין שום-דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי-ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.
וגם מתנה קטנה ממני
תהליך בבייבלתרפיה (NLP ותנ”ך) למימוש הפוטנציאל בקישור כאן למטה:
מימוש הפוטנציאל – לגייס את האמונה לשינוי העובדות
שלכם באהבה
יעל