פרשת בראשית – לחזור אל הכוונה הראשונית

עוד לא התאוששנו ממגילת קהלת שהסביר לנו ש”הכל הבל הבלים”

וש”אין חדש תחת השמש”,  בעניין הזה נראה לי שהוא צודק, כי אפילו

המילה המצאה, יש בתוכה את המילה מצא או מצאה כלומר הדבר היה

שם קודם, רק שמי שהמציא הוא למעשה זה שמצא ראשון…

והנה מגיעה לה פרשת בראשית, שיש בה כל טוב הארץ, בריאת העולם,

סיפור גן העדן, גירוש ורצח ראשון של אח את אחיו, הרבה בני אדם

מתווספים לעולם והחלטה של אלוהים למחות את האדם מעל פני האדמה

ונוח אחד שמפציע בסוף הפרשה.

ואני קוראת את  הכתוב בכלים של N.L.P שהם כלים של חקר השפה

ותקשורת אישית ובינאישית, ומוסיפה לשאול : איך כתוב הסיפור?

אלוהים בורא עולם, בסוף הבריאה ביום השישי נברא האדם, לא לפני

שאלוהים מודיע על כוונתו לברוא את האדם : (בראשית פרק א’, כו’)

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;

רק על האדם כתוב כי אלוהים אמר: נעשה, כל שאר הבריאה היא

בעיקר באמצעות המילה “ויאמר”, אלוהים אומר והדבר נברא…

אפשר להבין מהמילה נעשה כי רק ביחס לאדם הייתה כוונת מכוון

והכוונה היא שהאדם יהיה בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ;

אבל האדם, מרגע בריאתו, אוכל ממה שנאסר עליו לאכול, מקנא ורוצח

מעלים ומיתמם, מכחיש ובורח… אין כל אזכור בפרשה שהאדם בונה,

מפתח, זורע, מקדם משהו בעולם שנברא עבורו, חוץ מהציווי “פרו ורבו”…

(מובן לא???)

ואז, לאחר שהופיעו שתי גרסאות על בריאת האדם (זאת שבפרק

א’ פסוק כו’-ל’ וזאת שבפרק ב’ פסוקים טו’-כה’)

מופיעה בפרשה גרסה שלישית :

א זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם:  בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם,

בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ.  ב זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם;

וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם.

ג וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ,

כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, שֵׁת.

בגרסה הזאת, האדם הוא בדמות אלוהים, וכבר לא כצלמו,

והאדם יולד את בנו כצלמו וכדמותו… וזה כבר סֵפֶר תולדות האדם…

אני מתחברת בכל פעם מחדש לעוצמתו של הסיפור התנ”כי….

מתבוננת בסֵפֶר חיי ומקבלת רשות להתבונן בספריהם של אנשים אחרים

ורואה, כל פעם מחדש,

שהבריאה נתונה, הכוונה נמצאת שם בתוך הבריאה,

בתוך העולם שסובב אותי….

ויחד עם זאת בסֵפֶר שלי, אני לעיתים מאבדת את הצלם,

את היכולת להתגבר על מנגנוני אגו

ואז אני מאד דומה אולי לאימא שלי אולי לאבא שלי,

דווקא באותם מקומות שביקשתי לא להידמות להם

(המילה להידמות מתחברת לי עם דימיון)….

ואותי פרשת בראשית מזמינה לחזור אל ראשיתם של הדברים,

לפני האכילה האסורה, הרצח, ההכחשה…

אל המקום בו נמצא צלם אלוהים שאיתו באנו אל העולם,

אל אותו גרעין מהותי בקיום שלנו….

שיהיה הסֵפֶר של חיינו שיכלול את אותם התמונות (הצילומים)

שהם הם – אנחנו…

סוף שבוע מבורך

יעל