בקיץ האחרון ביקרתי בקרואטיה ארץ של נופים עוצרי נשימה
הטבע במלוא הדרו…
ותוך כדי הטיולים בטבע אני חושבת לעצמי…
מי הוא זה שבוחר מי יגור איפה…
איך זה שהפינלנדים קיבלו ארץ עם כל כך הרבה מים…
איך זה שהקרואטים קיבלו נופים מרהיבים וטבע משכר…
ואיך זה שהאירופאים יכולים לטייל ולעבור חופשי ממדינה למדינה…
ואנחנו???
כשיש לי שאלות גדולות אני הולכת אל פרשת השבוע
ובשבוע שהייתי בקרואטיה פרשת השבוע הייתה, פרשת פנחס…
משה מתבונן על ארץ ישראל שאליה לא יכנס לעולם…
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה;
וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
אאוץ…למה משה עולה להר העברים שניתנת לבני ישראל
מתבונן בה והוא עצמו לא יכנס לעולם??
מה יש בה בארץ הזאת שהעונש שמקבל משה הוא להישאר מחוצה לה?
ואני משוטטת לי ביופי המופלא הזה של הטבע… ופתאום אני מבינה…
אני מבינה שהכניסה של משה לארץ ישראל היא כמו…
החיפוש שלנו אחרי האושר, אותו משהו שתמיד נראה מרחוק…
אותו משהו שתמיד נמצא שם אצל אחרים…בפייסבוק…באינסטגרם…
אותו משהו שנדמה כי לעולם לא נגיע אליו…
הרצון להיות מאושר/ת הוא ממש כמו עלייתו של משה להר העברים…
לראות את בני ישראל נכנסים לארץ המובטחת…
והוא נשאר בחוץ… האמנם?
אם האושר הוא מקום שאליו אנחנו שואפים… אז יש מצב שלא נגיע אליו..
אבל אולי האושר הוא משהו אחר?
באותה פרשה עצמה, משה מקבל מאלוהים הכרה על מנהיגותו…
על הדרך המופלאה שעשה… על עצם שליחותו…
על מה שיש ביכולתו לתת ליהושוע בן נון המנהיג שינהיג בארץ ישראל…
כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…
אז אולי זה האושר האמיתי… הידיעה שיש לך מה לתת …
ונזכרתי, במסע בנופי הטבע הקסומים, בכמה רגעי אושר שהיו לי השנה…
רגעי אושר שאינם ניתנים לצילום… מפגשים אנושיים יוצא דופן
בקורס מובילות קהילה עם הבייבלתרפיה… בקליניקה הפרטית שלי…
בקורס להכשרת מטפלים ב-NLP מבראשית…
ובמסע מומנטום של ארגון JWRP שהינו חלק מפרויקט משותף שלנו
ושיחות נפש עם הילדים שלי, על תקרות זכוכית פוטנציאל והגשמה…
וזה שוב חיבר אותי אל הארץ המובטחת שקיימת בתוכי… ואל היצירתיות שנובעת ממנה
גם בימים שאני פחות מאושרת… כלומר פחות מחוברת לארץ המובטחת שבתוכי…
חופשה נהדרת לכם
באהבה יעל